לחצ/י להורדת תיק מדיה

כתבתו המלאה של איתי מאוטנר – אנרג'י מעריב

גם כמה ימים אחרי שתצפו בהצגה "כפית של זהב" היא תישאר תקועה לכם בגרון. תסרב לעזוב ולתת לכם לחזור להתנהל בחיים הרגילים שלכם. כי יש בה, בהצגה הזאת, משהו שלא יכול להשאיר אתכם אדישים. משהו מאוד בסיסי המאתגר את הצורה שבה אנו תופסים את עצמנו ואת האחר.

רגע, בואו נלך קצת אחורה. "כפית של זהב" נהגתה, נכתבה ומבוצעת על ידי כ- 20 שחקנים הסובלים מפיגור שכלי. לפני שאתם מעקמים את האף או ממלאים את לבכם רחמים, חכו שנייה עם התגובה האוטומטית. ההצגה מגוללת את שאיפות החיים שלהם, החלומות הגנוזים, הבקשות שהם מספרים רק לעצמם. סביבת ההצגה, היא גם סביבת העבודה שלהם – פועלים במפעל פשוט שבו הם אורזים סכו"ם חד-פעמי בשקיות פלסטיק. אחד אחרי השני הם נותנים את ה"נאמברים" שלהם, מתקשים, מגמגמים, שוכחים טקסט, מחייכים, נבוכים, אמיתיים, מקסימים, אנושיים. החלומות, כמה מפתיע, דומים לחלומות שלנו. הרצון שיראו אותנו, שישימו לב, שיקבלו, שלא ילעגו, שלא ינצלו.

לפחות עבורי, הצפייה בהצגה דומה לשהייה בלונה פארק של רגשות. כמעט כולן קיימות שם, צצות לכל אורכה. אך בעיקר אני חושב, ההצגה בוחנת את הדרך שבה אנו מסתכלים על האחר, על השונה, על המוגבל. מערכת השיפוט הפנימית שלנו עובדת שעות נוספות במהלך ההצגה, עד שהיא מעייפת את עצמה ופורשת. שם, באותו הרגע, מתרחש לו הזיקוק המושלם: הרגע שבו אתה יכול להביט על האחר בצורה שווה, ישירה ואמיתית. רגע מזוקק, מקסים ומרגש. רגע שבשבילו, אני חושב, המציאו את האמנות.

______________________________________________________________

בשבוע שעבר זכיתי לפגוש שחקנים שמתמודדים עם שברים נפשיים ולצפות בהצגה מרגשת שהוכיחה שוב שהשמיים הם הגבול.

רון חולדאי (ראש העיר של תל אביב), TimeOut

______________________________________________________________ 

"לא רוצה לחיות ולא רוצה למות. אלוהים שלי, מה יהיה איתי?"  המילים האלה, שמופיעות בהצגה "במה במקום מיטה" שמועלית בתיאטרון צוותא בתל אביב, הן הרבה יותר מטקסט שנקרא מתוך תסריט. מדובר בחלק ממונולוג אישי וחושפני.

אורית אגמי, NRG מעריב

______________________________________________________________

בכנות מרגשת וחודרת, מפנים השחקנים והמוזיקאים זרקור רב עוצמה אל עצמם, והאור הבוהק מוחזר אלינו, חודר ומסנוור. השחקנים והמוסיקאים חושפים את הרקמה הפריכה והפגיעה של נפשם הנמצאת גם כנראה בכל אחד מאיתנו. הם פותחים בפנינו את ליבם ונפשם הפגועה ומאפשרים לנו להציץ אל עולמם הפנימי שבו מתרוצצות מחשבות המרצדות בתזזיתיות בין הרצון לחיות וליצור לבין הרצון לברוח מהכול ולמות.

יורם בר-סלע, Tarbut And The City

______________________________________________________________

בכנות מהולה בהומור ובכישרון רב, מעלים האמנים מסטודיו "כנפיים" מופע בועט המורכב משירים וקטעי תיאטרון פרי עטם, תוצר ההתמודדות היומיומית עם דיכאון, חרדות, פחדים וייאוש.

‏המופע, בבימויים של רינה פדווה, גלעד כהן וישי דן, ובניהולו המוזיקלי של אביב שטיין, נותן הזדמנות למפגש ישיר ובלתי אמצעי של הקהל ה"נורמטיבי" עם אותם מוזיקאים ושחקנים אשר פותחים דלת אל עולמם, מתוך מטרה להוביל שינוי ביחס החברה אל אנשים המתמודדים עם משברים נפשיים. ‏

גלובס

______________________________________________________________

ההצגה מציגה קולאז' מרגש ונוגע במיוחד של קטעים מוסיקליים ודרמטיים, המבוססים על פי חומרים אישיים של המשתתפים. כל אחד מהמשתתפים הנו פגועי נפש בצורה זו או אחרת. אחד אחרי השנייה הם מבצעים את הקטעים השונים, והלב חש צביטה והזדהות.

אירית ראב, מרתה יודעת

______________________________________________________________

אורח בהצגה הקרובה של כנפיים, השר מיכאל איתן: "שילוב בעלי מוגבלויות בחיי החברה, הוא פן חשוב של אנושיות. ביוזמת יו"ר הכנסת לשעבר  אברהם בורג שולבו בכנסת ישראל עובדים בעלי מוגבלויות שנקלטו היטב ותורמים לעבודת הכנסת. כמוהם, גם אמנים בעלי מוגבלויות שיוצרים ומופיעים על הבמה, מסוגלים לתרום ולהוות מקור השראה  ודוגמה לרוחו של האדם והיכולת שלו להתמודד ולגבור על מגבלות וקשיים"

Saloona

______________________________________________________________

את "כפית של זהב" ייסדה רינה פדוה, שחקנית, קומיקאית ובימאית, ובין היתר גם מנהלת שותפה בעמותת כנפיים. "מארגני הפסטיבל הבלגים שלחו אלינו הזמנה להשתתף בפסטיבל עם 'כפית של זהב', ואנו נענינו לאתגר הגדול להציג לצד קבוצות שחקנים ותיקות ומנוסות מכל העולם", אומרת פדוה בהתרגשות.על ההצגה והשחקנים היא מוסיפה:"'כפית של זהב' בלטה גם בפסטיבלים קודמים בהם השתתפה, מאחר והיא הצגה מרגשת ללא מחסומים והשחקנים בה מדברים על הכל ובגלוי. מדברים על מהו מפגר, צוחקים על תרבות הפוליטיקלי קורקט, מדברים על להיות חריג בחברה, ועושים זאת בכנות מלאה ועם קריצות של הומור.

דני בר, You Post

______________________________________________________________

עמותת כנפיים היא עמותה העוסקת בין השאר בפעילות שיקומית לחולי נפש. במה במקום מיטה הוא מופע תיארטלי מאוד ייחודי שמתבצע על ידי שחקנים של קבוצת התיאטרון שהעמותה מפעילה ועיקרו הופעה בקטעי תיאטרון ומוזיקה מקוריים. המופע שהתקיים בצוותא היווה הזדמנות יפה ונאותה לשחקנים להיחשף בפני קהל, ולתאר באופן תיאטרלי את קשייהם, לבטיהם, פחדיהם. כאשר כל זה היה שזור בהרבה הומור טוב.

בכיוון הרוח

______________________________________________________________

בהצגה כפית של זהב שהוצגה במוסקבה בפטסטיבל "חוט אריאדנה" השחקנים פותחים את הלב, משתפים את הקהל בפחדיהם, מגבלותיהם ומחשבותיהם על חיים טובים יותר. וכמובן הם מספרים לנו אהבה על אותו רגש שמוכר לכולנו: אהבה לחיים, אהבה לזולת, אהבה של גבר ואישה. (תרגום מרוסית)

הסוכנות היהודית

______________________________________________________________

מפעל לאריזת סכו"ם חד פעמי מהווה רקע למחזה הייחודי "כפית של זהב", בו השחקנים כולם בעלי פיגור שכלי. ההצגה אותה כתבה שירה גפן, תיכלל מעתה בסל התרבות לתיכונים וחטיבות הביניים ותספק מפגש נדיר עם עולמם של הלוקים בפיגור שכלי

"נולדתי עם כפית של פלסטיק, זה זול זה לא יקר.. כפית מפגרת" זועק בנצי ראובן. "תגיד כפית מוגבלת, כפית שונה, כפית עם צרכים מיוחדים" מתקנים חבריו.

מגזין לוטן לתרבות ואמנות

______________________________________________________________

ההצגה הועלתה בפסטיבלים נחשבים בעולם, וקצרה שבחים רבים. בארץ, ההצגה עולה בתיאטרון צוותא אחת לחודש, ובהיכלי תרבות שונים על פי הזמנה.
החל מהשנה, במסגרת סל תרבות, יזכו תלמידי כיתות ט'-יב' לצפות בהצגה המצוינת ולהיות שגרירים מגיל צעיר לקבלת השונה ולשינוי הסטיגמה כלפיו.

חדר מורים

______________________________________________________________

"אמא, את רואה אותי?" שואל עידן, שאימו נפטרה והשאירה אותו כנער צעיר לבד בעולם, ומביט לשמיים. "אמא, היית מאמינה? שאני אעמוד על הבמה ואופיע ככה?". זהו אחד הסיפורים המרגשים בהצגה "כפית של זהב", העוסקת בחלומותיהם של השחקנים, בעלי צרכים מיוחדים וכישרון בימתי מולד. הם משחקים, רוקדים, שרים ומתרגשים בכנות רבה והומור נוגע ללב.

יורם בר לב, Tarbut And The City

______________________________________________________________

תגובות קהל אוהדות ביותר. האולמות מפוצצים ובכל הצגה הקהל נעמד על הרגליים ומריע. אברי גלעד, למשל, הוא גרופי של ההצגה ומלווה אותנו לאורך כל הדרך.

יונית נעמן, NRGמעריב

______________________________________________________________

האנשים היוצרים במרכז לאמנויות כנפיים רואים עצמם חוד חנית בשינוי הסטיגמה לגבי בעלי הצרכים המיוחדים בחברה, באמצעות חשיפה לקהל הרחב. יצירותיהם הן באיכות יוצאת דופן. מטרת כנפיים היא להרחיב את הפעילות האמנותית ולהפוך למרכז תרבות משמעותי ופורץ דרך בחינוך לקבלת השונה והערכה לכישורים המיוחדים שלו.

יורם בר-לב, Tarbut And The City

______________________________________________________________

משרד החינוך אישר בראשונה הצגה של שחקנים עם פיגור שכלי, שתוצג בפני תלמידי התיכונים וחטיבות הביניים במסגרת סל תרבות. התלמידים ייחשפו לשחקנים בעלי פיגור שכלי, תוך אפשרות להעמיק את ההכרות ולהתנדב עם קבוצות בעלי פיגור שכלי במוזיאון ישראל, בבית שמש ובתל אביב.

שרית פרקול, מגפון

______________________________________________________________

שאיפות החיים וחלומותיהם הגנוזים של 22 שחקנים עם פיגור שכלי, באים לידי ביטוי בהצגה שאת הטקסטים שלה שיכתבה מפי השחקנים שירה גפן. הצצה להצגה קצת אחרת.

רפי ברבירו, YNET